עצור! גבול לפניך..

הורות, בשפת המקצוענים, היא כמו משענת של כיסא. ילדים אוהבים להישען על משענת יציבה. אך כאשר המשענת גמישה, ובכל פעם כשהילד דוחף, המשענת נוטה לאחור, לילד לא ברור שיש לו על מה להישען.

גבולות הן מלשון גב - מקנים תחושת יציבות וביטחון לילדינו. עולם ללא גבולות הוא עולם של תוהו ובוהו. בעולם ללא גבולות חשים הילדים בלבול ופחד. לא ברור להם מה מצפים מהם ובמה שגו. הגבולות צרכים להיות ברורים ועקביים.

עבור כל ילד וכל משפחה הגבולות ניצבים במקומות אחרים בהתאם ליכולות של הילד ולצרכים של המשפחה.

החיים צופנים בחובם שינויים רבים. הילדים גדלים ומתבגרים, יכולותיהם וצורכיהם משתנים, ובהתאם לכך יש לעדכן את הגבולות. הגמישות היא בת לוויה הכרחית בעבור מציבי הגבולות. מחקרים מראים שילדים לומדים להעמיד גבולות לעצמם על ידי הפנמת דרישות הוריהם. הם פועלים על פי עקרונות מוסריים בלי לעבור את השלב שבו הציבו ההורים חוקים ברורים - מה מותר ומה אסור.

כאשר נשים לב להתנהגויות של הילד המבוצעות ללא ויכוח, לעומת אלו שיש עליהן ויכוחים ומריבות, סביר להניח שניווכח כי התנהגויות העוברות "חלק" הן אלו שבהן יש להורה עמדה קבועה ושבהן הוא מצליח להגדיר את הגבולות בבירור.

איך מציבים גבול?

שלב ראשון בעל 3 המשפטים:

1. משפט אמפטי – 'זה ממש כייף לקפוץ על המיטה'

2. שימת הגבול – אבל... 'אבל אצלינו בבית לא קופצים על המיטות – זה הורס את המזרונים'

3. נתינת חלופה – 'בוא נצא החוצה ונקפוץ על הטרמפולינה'

המשפט הראשון מראה לילד שאנו מבינים אותו. כאשר הוא שומע הבנה, האוזניים נפתחות להקשיב והלב מתרחב כדי לרצות לציית.

המשפט השני שם גבול ברור. אם ניתן לתת הסבר הגיוני - נהדר ורצוי, אם לא אז לא הכרחי.

המשפט השלישי נותן לילד 'סולם לרדת מהעץ', הוא מאפשר לו להשתמש בחלופה וכך עוזר למנוע ויכוח ומריבה.

מנסיוני ילדים מגיבים באופן טוב מאד לגבול כאשר הוא נאמר ע"י אמפטיה, בצורה ברורה ובעל חלופה. במידה וילד מתנגד, ראשית, בדקו האם שמתם את הגבול עם כל שלושת השלבים. אם כן עברו לשלב הבא.

שלב שני: הבחירה

בשלב השני אנו רוצים ללמד את הילד את מהות הבחירה. "... נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ"

אנו אומרים משפט אחד ארוך המציע לילד לבחור בין המעשה הטוב וההשלכות שלו לבין המעשה הרע וההשלכות שלו.

לדוגמא:

'אם אתה מפסיק עכשיו לקפוץ על המיטה אמא תיקח אותך לקפוץ בחוץ על הטרמפולינה ואם אתה ממשיך לקפוץ על המיטה אז אני מאד אכעס ולא אוכל לספר לך סיפור לפני השינה'

1. חשוב מאד להתחיל עם החלק החיובי.

2. כאשר נוקטים בסנקציה /עונש הוא צריך להיות עונש שנוכל לעמוד בו, שהוא יהיה מספיק משמעותי לילד ושיחסית הוא יהיה מיידי (ולא בעוד שבועיים...)

3. במידה והילד בחר 'ברע', לא לכעוס עליו, הוא רוצה לבדוק גם את האופציה הזו, חשוב להקפיד לעמוד במילה שלנו וכך הוא לומד את ההשלכות של הבחירה שלו.

בהצלחה!